מאת אלון טובול
14.9.2021

יישומו של תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 16 (IFRS16) הביא בשורה כלכלית חשובה לעולמות הדיווח הכספי, כתוצאה מניסיון להתאים את הטיפול החשבונאי בנושא חכירות למציאות הכלכלית השוררת בימינו.

16 IFRS נכנס לתוקף ביום 1 בינואר 2019 והחליף את תקן 17 IAS. התקן החדש כלל הוראות בדבר הכרה, מדידה, הצגה וגילוי של חכירות בדוחות הכספיים של חוכרים ומחכירים. התקן החדש נוסח מתוך ראייה כלכלית, השואפת לתקן עיוות היסטורי באמצעות השוואת הטיפול החשבונאי בין חכירות מימוניות לתפעוליות (תחת תנאים מסוימים), בניגוד להפרדה הדיכוטומית ביניהן, שחטאה לעיתים להשוואתיות בין עסקאות, שהינן בסך הכל דומות.

הרציונל הכלכלי בגישת התקן הוא שעסקת שכירות לטווח ארוך כמוה כרכישת נכס באמצעות הלוואה, בדומה לעסקת רכישה של נכס באשראי.

התקן מחייב הכרה בחכירה תפעולית במאזן החוכר, כנגד הכרה בחוב פיננסי בגובה היוון תשלומי החכירה בריבית הגלומה בהסכם החכירה, על מנת שמאזן החוכר ישקף באופן אמיתי את תמונת מצב המינוף הפיננסי של הישות. זאת, על רקע היקלעותן של חברות אשר מינפו עצמן לדעת לקשיים פיננסיים, מאחר והן החזיקו "מימון חוץ מאזני", אשר נעלם לרוב מעיני הגופים המממנים.

בהתאם, הטיפול בדוח רווח והפסד כלל ביטול הוצאת השכירות שהיתה נרשמת עד ליישום התקן, הכרה בהוצאות פחת של הנכס, שיוכרו על פני תקופת החכירה והכרה בהוצאות מימון בגין לוח הסילוקין של ההתחייבות הפיננסית, לפי גישת הריבית האפקטיבית.

מעבר ליישום במסגרת בדוחות הכספיים, החלת התקן השפיעה ישירות על תוצאות היחסים הפיננסיים, ה – EBITDA, ההון החוזר ויצרה shifting בין תזרים מפעילות שוטפת לתזרים מפעילות מימון בדוח תזרים המזומנים של החברות.

מהמורות בדרך

הדרך לאישור ויישום התקן לוותה בקשיים. ביקורת לא מעטה הופנתה כנגד נקודות התורפה ולעיתים חוסר ההיגיון שביישום התקן. כך למשל, חוסר הסימטריה בין ספרי המחכיר לספרי החוכר בולט לעין. בעוד שבספרי המחכיר ההבחנה בין חכירה מימונית לחכירה תפעולית עומדה בעינה, בספרי החוכר הפרדה זו בוטלה. כתוצאה מכך, נכס בחוזה שכירות לזמן ארוך יופיע כנכס הן בספרי המחכיר והן בספרי החוכר.
גם בקרב מעריכי שווי, ההתייחסות ליישום התקן, הן בהערכות שווי חברה והן בבחינת ירידת ערך לפי 36 IAS שנויה במחלוקת. על פי רוב, מקובל לומר שיישום תקן חשבונאי אינו אמור להשפיע על שווי חברה או שווי בר השבה של יחידה מניבת מזומנים, אך דה פקטו יישום התקן השפיע במקרים מסוימים על השווי שהתקבל. בעוד שחלק ממעריכי השווי אף הגדילו וציינו כי השווי שחושב טרם יישום התקן אינו נכון (אמירה בעייתית כשלעצמה…), אסכולה אחרת החליטה לבטל את השפעת יישומו בהערכות שווי, על מנת למנוע אפשרות של תזוזה בשווי כתוצאה משינוי שהינו בסופו של דבר – חשבונאי. כך לדוגמא, שיעור ההיוון (WACC) שהינו משתנה כלכלי – מימוני טהור, המייצג גם את תשואת נכסי החברה, אינו אמור להשתנות כתוצאה מתקן חשבונאי, אך בפועל, שינוי פרמטרים בחישוב ה WACC (יחס מינוף, ביטא ממונפת וריבית חוב) במקרים רבים הביאו לשינוי שיעור ההיוון, לרוב כלפי מטה.

ביקורת מכיוון אחר הופנתה כנגד היעדר ההשוואתיות בין חברות באותו ענף ובעסקאות דומות. הגמישות היחסית בשימוש בהנחות ואומדנים, בעיקר בחישוב הריבית הראויה, יצרו פערים משמעותיים ביישום בין חברות דומות, להבדיל מהטיפול החשבונאי הקודם, אשר היה מבוסס עובדות. כמו כן, ההבדלים בין אופציות ההארכה, עבור חוזים עם תקופה בסיסית דומה, עלולים להביא לפערים גבוהים במינוף בין חברות, כאשר באופן מעט פרדוקסלי, עצם האופציה להארכת חוזה גוזרת על אותה חברה סיכון עודף (כתוצאה, מהתחייבות פיננסית המחושבת על תקופה ארוכה יותר).

כמו כן, במהלך 2020 הרציונל הכלכלי של התקן, המדמה חכירה ארוכת טווח לעסקת רכישה של נכס באשראי הועמד למבחן. בעקבות השפעות נגיף הקורונה, שוכרים רבים בקניונים ובשטחי מסחר קיבלו הנחות וחלקם קיצרו ואף סיימו את תקופת השכירות מוקדם מהצפוי, כך שלא ברור עד כמה באמת ניתן לדמות חוזה חכירה לזמן ארוך לרכישת נכס של ממש. ה – IASB לא איחר לפרסם תיקון לתקן, באופן המאפשר לחוכרים ליישם הקלה פרקטית, בהתקיים כמה תנאים, על מנת להתמודד עם הסיטואציה, אך הביקורת נותרה בעינה.

מרד שקט

אמנם, למרות הביקורת, התקן מיושם באופן קבע בדוחות הכספיים של החברות. לאחר קרוב ל – 3 שנות תחולת התקן, "חבלי הלידה" ביישומו וודאי חלפו וסוגיות אשר צצו ביישום התקן לראשונה באו לפתרונן, אך האם הנהלות החברות ומנהליהן הכספיים הטמיעו את הרציונל הכלכלי מאחורי התקן?
נראה, במקרה זה, כי הניתוח הצליח, אך החולה … גוסס.

עד היום, לא מעט חברות ציבוריות מציגות לקוראי הדוחות את מצבן הכספי ותוצאות פעילותן בנטרול השפעת יישום 16 IFRSבדוח הדירקטוריון, בדוח תיאור עסקי התאגיד, בדיווחים לעיתונות ובמצגות למשקיעים אותן הן מפרסמות.

חברות אלו משתייכות למספר ענפי משק וכוללות, בין היתר, את דלתא גליל, מלונות פתאל, פוקס, קסטרו, מקס סטוק, יוחננוף ועוד. להלן מספר דוגמאות.

כך למשל, במצגת המשקיעים האחרונה שפורסמה ע"י פוקס (בתאריך 24 באוגוסט 2021) כלל הנתונים הכספיים הוצגו בנטרול IFRS 16, כפי שצוין הן בכותרות השקפים והן בכותרות הטבלאות השונות. בדוח הדירקטוריון של החברה לרבעון השני, שפורסם באותו יום, החברה בחרה ב – 14 מקרים שונים! לנטרל את השפעת התקן, הן בתוצאות הכספיות של החברה, הן בחישוב ההון החוזר והן ביחסים הפיננסיים השונים.

לכאורה, ניתן היה לצפות כי חלק מהחברות המציגות תוצאות מנוטרלות השפעת יישום IFRS16, עושות זאת מתוך פוזיציה, מאחר ונטרול זה מיטיב איתן, אך לא כך הם פני הדברים בהכרח. למשל, יוחננוף הציגה ברבעון הראשון של 2021 עלייה של 18.3% ברווח התפעולי ברבעון הראשון של השנה, לפני הכנסות אחרות ובנטרול תקן IFRS 16, מ – 57.9 מיליון ש"ח, ביחס לכ-48.9 מיליון ₪ שנה קודם לכן. לעומת זאת, אילו היתה החברה לא היתה מנטרלת את השפעות IFRS 16 היא היתה מציגה דווקא עלייה של 19.4% בין התקופות.

שורשי הסטייה מהתקן

אם כן, כיצד ניתן להסביר תופעה זו?
ראשית, נדגיש כי תופעה זו ייחודית למדי, שהרי לא מצאנו הצגת נתונים כספיים בנטרול תקן חשבונאי אחר, אף לא תקנים שיישומם חל לאחר תחולת 16 IFRS, דוגמת תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 15, שתחולתו חלה מאוחר יותר (1 בינואר 2020) ואף הוא בעל השפעות לא מעטות על נתח רחב של חברות.

כאשר בכל זאת אנו מנסים למצוא את התשובה במסגרת הדיווחים של החברות עצמן, קשה למצוא הסברים מספקים.

יוחננוף, במסגרת גילוי השפעת 16 IFRS, מנמקים את נטרול השפעת התקן בהיעדר השוואתיות למול תקופות קודמות. יצוין, כי מנסחי התקן ניסו להקל על החברות ביישום התקן לראשונה, כאשר הן לא דרשו תיקון מספרי השוואה, אך בכך הן יצרו זעזוע חד פעמי בדוחות הכספיים ולכן חברות ניסו להקל על קוראי הדוחות ע"י המשך דיווח בפורמט "הישן" המספק השוואתיות. עם זאת, נימוק זה יכול היה לשמש הסבר לשנה – שנתיים הראשונות ליישום התקן, אך קרוב ל – 3 שנים להחלתו, נראה כי נצברו מספיק מספרי השוואה תחת הוראות התקן החדש המאפשרות השוואתיות מספקת. לפיכך, דינה של טענה זו להידחות על הסף.

הסבר נוסף, שאף הוא מספק נימוק חלקי במקרה הטוב, הוא ההרגל. חברות שבשנת הדיווח הראשונה סיפקו מידע וולונטרי בדבר תוצאות כספיות ללא השפעת 16IFRS, המשיכו ב "שטאנץ" הקבוע, ללא השקעת מחשבה יתירה בשינוי פורמט הדיווח, מתוך אמונה שמידע עודף לא מזיק.
מעבר להסברים הללו, נראה כי ההסבר האמיתי נטוע בשורש התקן עצמו ועליו מעידים אנליסטים וחתמים. התקן החדש מקשה במידת מה על הניתוח וההבנה של הדוחות ונוטה למורכבות יתר. על מורכבות היתר והסרבול מעידים גם אנשי כספים הנאלצים לנהל כיום, לעיתים, עד עשרות לוחות סילוקין נוספים, כתוצאה מיישום התקן.

במילים אחרות, מדובר בהעדפת הפשוט והמוכר, על פני המסובך והלא מוכר, על אף הפתרונות אותן נועד לממש התקן, אולי משום שפתרונות אלו לא חלחלו מספיק בקרב אנשי הכספים והאנליסטים, או לחילופין – לא באמת זכו להסכמה רחבה או העדפת היתרונות, על פני החסרונות אותן הזכרנו.
ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מהשפעות התקן על החברות הציבוריות. מחקר שנכתב לאחרונה ע"י איתי קדמי מחטיבת המחקר של בנק ישראל, חוקר את השפעת התקן בהקשר של המינוף הפיננסי של החברות וכיצד השינוי במינוף, כתוצאה מיישום התקן, השפיעה על הערכת הסיכון של חברות, כפי שהוא משתקף במחירי אגרות החוב שלהן הנסחרות בבורסה. ממצאי המחקר מצביעים כי משקיעים בשוק ההון התאימו את המחיר של מכשירי חוב הנסחרים בבורסה, באופן שמשקף תמחור נכון יותר של סיכון החברות לחדלות פירעון.